תחזרו ותפזרו

כשנוח לנו אנו פמיניסטיות. בעיקר כאשר מדובר בחלוקת תפקידים בבית, הגבר אמור להיות שותף שווה לביצוע עבודות הבית וגידול הילדים, ולא רק "לעזור" לאישה, כי הבית והילדים הם לא נחלתנו הבלעדית.

אנחנו שואפות לשוויון שכר והזדמנויות גם בשוק העבודה. לא יעלה על הדעת שנשים ירוויחו פחות, לא יתקבלו למקום עבודה או לא יקודמו רק בשל היותן נשים.

ואם בחרנו לגדל את ילדינו הרכים בכוחות עצמנו במקום לצאת לעבוד אנחנו מצפות שיעריכו את ההשקעה שלנו בדור הצעיר ויבינו שלהיות אימא במשרה מלאה זו עבודה קשה ושוחקת. חוצפה כמו של מראיין נפוח במקום עבודה ששמע שעד כה עסקתי בגידול ילדי וסיכם את עברי במשפט מחץ אחד "אז לא עשית כלום עד היום?" לא תעבור אצלנו בשתיקה.

באותה מידה נתרע אם מעסיק יפסול מועמדת משום שהינה אם עובדת הזכאית ליום עבודה מקוצר, ולימי חופש על מחלת ילדיה, לעומת זאת אנחנו  מתגאות בכל אישה שמצליחה לחדור לתחומים "גבריים" כמו פוליטיקה, מכונאות רכב, נהיגה ברכב ציבורי, נגרות ועוד.

נשות עסקים מוצלחות ששברו את מעגל הקסמים של קריירה ומשפחה מהוות עבורנו מושא הערצה גם אם אנחנו אישית לא נהגנו כמותן כי חשבנו שקרירה תמיד באה על חשבון המשפחה. כמו כן, אנחנו מתמוגגות מנחת כשאנחנו שומעות על חיילות שעברו קורס טיס ואף נחלצו בגבורה ממצבי מצוקה בעת הטיסה. אמנם עצם התלהבותנו מהחלוצות בתחומים אלה מוכיחה שהדרך לשוויון בין המינים עדיין ארוכה אך אנו מקוות שבעקבותיהן ינהרו רבות אחרות עד שהתופעה תהפוך לטבעית לחלוטין. 

על מנת להגיע לשוויון המיוחל אנחנו נלחמות בפרסומות סקסיסטיות העושות שימוש בגוף האישה למכירת מוצרים שאין קשר ביניהם לגוף הנשי, כמו הפרסומת הידועה של תפוזינה. 
בדומה לכך, פרסומות שמנציחות סטריאוטיפים נשיים מעוררות את זעמינו. "מדוע דווקא אישה צריכה להופיע בפרסומת לאבקת כביסה?" שאלה בתי הקטנה ובצדק.                 

בעוד שהסטריאוטיפים הנשיים, שמנציחים את מקומה של האישה כמנקה וכמבשלת אולטימטיבית או כנהגת גרועה, מעוררים את חמתנו, הסטריאוטיפים הגבריים גורמים לנו נחת אנחנו מודעות ליכולת המוגבלת של המין הגברי לבצע יותר ממשימה אחת בו זמנית, בזות לסגידה שלהם למשחקי הכדורגל,  המומות מהשיחות השטחיות שהם מנהלים איש עם רעהו ומחוסר היכולת שלהם להביע רגש.  

למעשה מגרעותיהם הרבות מוכיחות את עליונות הנשים. ויש עוד כמה סטריאוטיפים גבריים שלא נוותר עליהם. במערכת הזוגית תפקידו של הגבר לחזר. גם אם אנחנו יוזמות, נצפה ממנו שימשיך לחזר. באותה מידה נצפה ממנו, בתחילת הזוגיות לפחות, להיות זה שמשלם עבור הבילוי המשותף. ואוי לו לגבר שלא יעשה כן, מיד נחשוד בו שהוא קמצן או רחמנא לצלן, תפרן.

נוח לנו גם להטיל על הגברים את משימת התיקונים בבית ואיננו נעלבות כלל מהבלעדיות שלהם בתחום. כמה מאיתנו ניסו לתקוע מסמר בקיר, לקדוח בעזרת מברגה, לפתוח סתימה או לתקן שקע שנתלש מהקיר? כמה באמת הצליחו? במקרים האלה לאחר כמה ניסיונות כושלים אנחנו נסוגות הצידה וממלמלות לעצמינו בשקט שלא נשמע "זאת עבודה של גבר".

הנהגות שעומדות בחוסר אונים לצד מכוניתן המפונצ'רת ומצפות לגואל שיפשיל את שרווליו ויחליף את הצמיג, הן הוכחה לכך שיד הגברים על העליונה בתחום התיקונים.

אז, גברים שלא תתלוננו, למרות פלישת הנשים לתחומים שעד כה היו שייכים רק לכם, נותר לכם עדיין מרחב פעולה די גדול: תחזרו,תפזרו,ותתקנו...